סיפורים ותובנות


מה משקלה האמיתי של כוס מים ?

מרצה לפסיכולוגיה ביקשה ללמד את תלמידיה שיעור קצר על התמודדות עם מתחים וקושי בחיים. בשלב מסוים היא הרימה כוס, אשר הייתה חצי מלאה במים. כולם ציפו שהיא תשאל את השאלה המוכרת והידועה: האם הכוס חצי ריקה או חצי מלאה? במקום זאת, עם חיוך מרוח על פניה היא שאלה: עד כמה הכוס הזאת **כבדה** ?  הסטודנטים סיפקו תשובות מחושבות, החל מ 8 גרם עד ל- 20 גרם. אחרי שסיימו לענות, הפתיעה אותם המרצה עם התשובה הבאה: "השאלה עד כמה הכוס כבדה, כלל אינה תלויה במשקלה. היא תלויה במשך הזמן בו אני מחזיקה את הכוס. אם אני מחזיקה אותה במשך דקה זו אינה בעיה.
אם אני מחזיקה אותה במשך שעה, זרועותיי יכאבו. אם אחזיק אותה במשך יום שלם, ארגיש נימול בזרועי ואפילו שיתוק. בכל מקרה, משקל הכוס אינו משתנה, אלא הזמן שבו אני מחזיקה אותה.  ככל שאחזיק אותה יותר זמן, כך היא תהיה "כבדה" יותר.

הכוס היא משל לקשיים ולמכשולים שאנחנו נתקלים בהם בחיים.
אם נרבה להתמקד בהם, אם נחזיק אותם בתודעה שלנו לאורך זמן, המשקל שלהם יתעצם ויכביד על ההתקדמות שלנו. אבל, מכל קושי אפשר ללמוד, כל קושי אפשר למנף להצלחה. אם נתמקד במטרה שלנו ולא בקשיים להשגתה, אם לא נוותר על למצוא "איך כן", נמצא. שבת שלום מנצחים.

לכולם יש בעיות. מנצחים גדלים מעל הבעיות שלהם, השאר אומרים ש״אין מה לעשות״.. אל תפסיקו לנסות !



לתקן את העולם
מדען אחד ישב ועבד, כשלפתע ניגש אליו בנו בן ה-7 נחוש לעזור לו בעבודתו. המדען, עצבני בגלל ההפרעה, ניסה לבקש מבנו שילך למקום אחר, אך כשראה שזה לא הולך, חיפש משהו שיוכל לספק לילד תעסוקה. הוא תלש מאיזו חוברת דף עם מפת העולם, גזר אותה לחתיכות קטנות, ונתן לילד יחד עם גליל נייר דבק. "אתה אוהב פאזלים" הוא אמר, "קח את העולם המפורק ונראה אם אתה יכול לתקנו! בכוחות עצמך". המדען חשב שייקח לילד ימים רבים, עד שיצליח להרכיב את המפה, אבל כמה שעות לאחר מכן, שמע את קולו של הבן קורא לו "אבא, סיימתי, הצלחתי להרכיב הכול".

בהתחלה, לא האמין המדען: " זה לא ייתכן שבגיל 7 יוכל הילד להרכיב מחדש מפת העולם שמימיו לא ראה!" אבל הוא הניח את רשימותיו, וניגש לבנו, כשהוא בטוח שהוא הולך לראות עבודה מבולגנת...
להפתעתו, המפה הייתה מושלמת וכל החתיכות היו במקומן.

"איך עשית את זה?" שאל המדען את בנו "הרי לא ידעת איך נראה העולם". "אבא", ענה הילד, " אני אמנם לא ידעתי איך נראה העולם, אבל כאשר תלשת את הדף מהחוברת, ראיתי שבצידו השני יש תמונה של אדם. כשנתת לי לתקן את העולם, ניסיתי אבל לא הצלחתי. אז הפכתי את כל החתיכות והתחלתי לתקן את האדם. כשהצלחתי לתקן את האדם, הפכתי את הדף וראיתי שהצלחתי לתקן גם את העולם..."


משהוא על אהבה עצמית / צ'ארלי צ'אפלין
כאשר אהבתי את עצמי באמת הבנתי שתמיד, בכל הזדמנות, הייתי במקום הנכון, בשעה הנכונה ובדקה הנכונה ואז יכולתי להרפות... היום אני יודע שיש לזה שם: "הערכה עצמית"
כאשר אהבתי את עצמי באמת יכולתי להבחין שהיגון והסבל הרגשי שלי, הם רק אזהרות שאני הולך נגד האמת הפנימית שלי. היום אני יודע שקוראים לזה: "אותנטיות"
כאשר אהבתי את עצמי באמת הפסקתי להשתוקק לחיים אחרים והתחלתי לראות את כל המתרחש כתרומה לצמיחתי. היום אני יודע שזה נקרא: "בגרות"
כאשר אהבתי את עצמי באמת התחלתי להבין כמה מעליב זה ללחוץ על מישהו לעשות את מה שאני מבקש למרות שידעתי שזה לא הזמן או שאותו אדם עדיין לא מוכן. אפילו כאשר האדם הזה הוא אני. היום אני יודע שלזה קוראים: "כבוד"
כאשר אהבתי את עצמי באמת התחלתי להשתחרר מכל מה שאיננו בריא עבורי: מאכלים, אנשים, מצבים, כל דבר שמשך אותי מטה. בהתחלה לבי קרא לזה גישה אגואיסטית היום אני יודע שזו "אהבה עצמית"
כאשר אהבתי את עצמי באמת חדלתי להתייסר על הזמן החופשי, הפסקתי לעשות תכנונים גרנדיוזיים, ממש נטשתי את ה"מגה" פרוייקט של עתידי. היום אני עושה את מה שאני רואה לנכון, מה שאני אוהב, בקצב שלי. היום אני יודע שקוראים לזה: "פשטות"
כאשר אהבתי את עצמי באמת הפסקתי לרצות להיות תמיד צודק וכך טעיתי הרבה פחות היום גיליתי שלזה קוראים: "צניעות"
כאשר אהבתי את עצמי באמת סירבתי להמשיך לחיות בעבר ולדאוג כל הזמן למה שיהיה בעתיד. עכשיו אני חי את הרגע הזה, כי כאן מתרחש הכול. היום אני חי כל יום ויום, ולזה קוראים: "שלמות"

כאשר אהבתי את עצמי באמת, הבחנתי שהחשיבה שלי יכולה לאמלל אותי ולאכזב אותי מאד, אבל כאשר אני מגייס אותה לשירות לבי, היא פוגשת פרטנר חשוב ואמתי ולזה קוראים: "לדעת לחיות"
לא חייבים לפחד מהעימות המתקרב ביני לבין עצמי או ביני לבין אחרים אפילו הכוכבים מתנגשים ביניהם, ואז נולדים עולמות חדשים...
צ'ארלי קרא את השיר במסיבת יום הולדתו ה-70 בשנת 1959.


האבנים הגדולות בחיינו
יום אחד הוזמן מרצה זקן בבית הספר למנהל ציבורי בארה"ב לשאת הרצאה על הנושא "תכנון זמן יעיל" בפני קבוצה של 15 מנהלים בכירים בחברות הגדולות ביותר בארה"ב.
ההרצאה הייתה אחת מתוך חמש הרצאות ביום העיון שאורגן עבורם. למרצה ניתנה שעה אחת "להעביר את החומר ."בעמדו בפני קבוצת האליטה הזו, שהייתה מוכנה לרשום כל מילה שתצא מפיו, העביר המרצה הזקן את מבטו עליהם באיטיות ולאחר מכן אמר: "אנו עומדים לערוך ניסוי".
מתחת לשולחן שהפריד בינו לבין מאזיניו הוציא המרצה מיכל זכוכית גדול והניחו בעדינות לפניו. לאחר מכן הוציא מתחת לשולחן כתריסר אבנים, כל אחת בגודל של כדור טניס, והניחן בעדינות, אחת אחת, בתוך המכל. כאשר התמלא המכל לגמרי ולא ניתן היה להוסיף עוד אבן אחת, הרים המרצה את מבטו באיטיות ושאל: "האם המכל מלא?" כולם השיבו "אכן".
המרצה המתין מספר שניות ושאל :"האמנם?" ואז שוב התכופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא אבני חצץ.
בקפדנות שפך את החצץ מעל האבנים וניער מעט את המכל. אבני החצץ הסתננו בין האבנים הגדולות עד שירדו לתחתית המכל. שוב הרים המרצה הזקן את מבטו ושאל את הקהל: "האם המכל מלא?"
עתה החלו מאזיניו המבריקים להבין את כוונתו. אחד מהם השיב "כנראה שלא."
"נכון"  השיב המרצה   הזקן. חזר והתכופף, והפעם הוציא מתחת לשולחן סיר מלא בחול. בתשומת לב שפך את החול אל תוך המכל. החול מילא את החלל בין האבנים הגדולות ובין החצץ. פעם נוספת שאל המרצה את תלמידיו: "האם המכל מלא?"
הפעם ללא היסוס ובמקהלה השיבו התלמידים המחוננים: "לא!"
"נכון"   השיב   להם המרצה הזקן. וכפי שציפו תלמידיו רבי העוצמה והיוקרה, הוא נטל את כד המים שעמד על השולחן ומילא בהם את המכל עד לשפתו.
המרצה הזקן הרים את מבטו אל הקהל ושאל: "איזו אמת גדולה יכולים אנו ללמוד מניסוי זה?" בחשבו על נושא ההרצאה, השיב אחד הנועזים והזריזים שבין מאזיניו: "אנו למדים שככל שנראה לנו שהיומן שלנו גדוש ומלא התחייבויות, אם באמת מתאמצים תמיד ניתן להוסיף עוד משימות ומטלות". "לא",  השיב המרצה הזקן. "לא זה. האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי היא זו: אם לא מכניסים למיכל קודם כל את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס אותן אחר כך."
דממה עמוקה השתררה באולם, כאשר כל אחד מנסה לתפוס את מלוא המשמעות של דברי המרצה.
הזקן התבונן בשומעיו ואמר: "מהן האבנים הגדולות בחייכם? בריאותכם? המשפחה? ידידיכם? הגשמת חלומותיכם? לעשות מה שאתם באמת אוהבים? להילחם למען מטרה נעלה? להינפש? לקחת זמן לעצמכם? למכור פרופיל? "
"מה שחייבים לזכור הוא, שחשוב ביותר להכניס קודם כל את האבנים הגדולות בחיינו, כי אם לא נעשה זאת, אנו עלולים לפספס את החיים. אם ניתן עדיפות לדברים הקטנים (החצץ, החול) יתמלאו החיים בדברים הקטנים, ולא יישאר די מהזמן היקר שלנו כדי להשיג את הדברים החשובים באמת בחיים. משום כך, אל תשכחו לשאול את עצמכם את השאלה: מהן האבנים הגדולות בחיי? וכאשר תזהו אותן, הכניסו אותן ראשונות למיכל החיים שלכם."

בתנועת יד ידידותית בירך המרצה את מאזיניו ויצא באיטיות מן האולם


תרקוד כאילו שאף אחד לא רואה אותך (אלמוני) 
אנו משכנעים את עצמנו שחיינו יהיו טובים יותר אחרי שנתחתן. אחרי שיהיו לנו ילדים.
אנו מתוסכלים כי הילדים אינם מספיק גדולים, ושנהיה מאושרים יותר כשהם יגדלו.
אחר כך אנחנו מתוסכלים כי הם מתבגרים וקשה איתם. אנו בטוחים שנהיה מאושרים יותר לאחר שהם יעברו את השלב הזה.
אנחנו אומרים לעצמנו שחיינו יהיו טובים יותר ויהיו מושלמים כשבן/בת הזוג שלנו יצליחו יותר, כשתהיה לנו מכונית טובה יותר או בית גדול יותר, כשנוכל לנסוע לנופש, כשנהיה בפנסיה.
האמת היא שאין זמן טוב יותר להיות מאושרים מ"עכשיו", אם לא עכשיו אז מתי?
החיים תמיד מלאים באתגרים ומכשולים. עדיף לקבל זאת ולהחליט להיות מאושרים בכל מקרה.
מישהו אמר פעם: "משך הרבה זמן היה נדמה לי ש"החיים האמתיים" היו אמורים להתחיל עוד מעט, אך תמיד היה מכשול אחד. בעיה שעלי להתמודד אתה, פקס לא פתור, חוב שצריך לשלם, אז החיים היו אמורים להתחיל. עד שהבנתי שהמכשולים האלה הם החיים שלי".
הפרספקטיבה הזאת עזרה לי להבין שאין דרך לאושר, האושר הוא הדרך לכך, יהיה טוב אם תשמור כל רגע טוב שיש לך לבד או עם מישהו מספיק מיוחד ששווה לבלות את זמנך אתו כי תזכור, הזמן לא מחכה לאף אחד.לכן, תפסיק לחכות עד סוף הלימודים, עד שתרד במשקל, עד שתתחתן, עד שהילדים שלך יעזבו את הבית. עד שתתגרש, עד יום שישי בערב או עד יום ראשון בבוקר, עד הקיץ, עד הסתיו, עד החורף או האביב או עד שתמות כדי להחליט שאין זמן יותר טוב להיות מאושר.

האושר הוא דרך - לא גורל, עבוד כאילו אתה לא זקוק לכסף, תאהב כאילו אף פעם לא פגעו בך, ותרקוד כאילו שאף אחד לא רואה אותך...


הכול עניין של גישה
בכפר קטן חי לו פעם זקן סיני חכם ולו בן צעיר וסוס. חייו של הסיני התנהלו בשקט ושלווה עד אשר יום אחד הסוס ברח מהאורווה ונעלם. באו אנשי הכפר ואמרו לאיכר הסיני הזקן, " אנו משתתפים בצערך כמה שזה רע". שאל אותם הזקן, "מאיפה אתם יודעים אם זה טוב או רע ??" ואנשי הכפר הלכו...
למחרת חזר הסוס. יחד עמו הגיעו עדר סוסי בר רבים ויפים. האיש ובנו פתחו את דלת האורווה וכל הסוסים נכנסו פנימה. באו אנשי הכפר ואמרו לזקן, "כמה שזה טוב, עכשיו תתעשר. מתנה משמיים קיבלת". ענה להם הזקן, "מאיפה אתם יודעים אם זה טוב או רע ??" ואנשי הכפר הלכו...
לאחר מספר ימים, נפל הבן הצעיר בעת שניסה לאלף את אחד מסוסי הבר ושבר את הרגל. באו אליו אנשי הכפר ואמרו לזקן: "כמה שזה רע". ענה להם הזקן, "מאיפה אתם יודעים אם זה טוב או רע ??" ואנשי הכפר הלכו..
לאחר מספר ימים, בעקבות מלחמה שפרצה, באו אנשי צבא, גייסו את כל צעירי הכפר למלחמה עקובה מדם, בה נהרגו לא מעט מבני הכפר את הבן של הסיני לא לקחו כמובן, כיוון שרגלו הייתה שבורה ומגובסת..
טוב או רע? הכול תלוי בגישה שלנו..


שני מלכים בור וג'ונגל
בין שתי מדינות גדולות נותר שטח מופקר. לאורך שנים רבות התנהלה מלחמה עקבת דם על אותו השטח, עד שאחד מהמלכים הציע הצעה: בוא ננהל דו קרב אחד שהמנצח בו יזכה בשטח.
הדו קרב יתנהל באופן הבא: כל מלך ישלח את החייל המובחר ביותר שלו, בזירת הקרב נחפור בור ענקי והחייל שיצליח להפיל לבור את היריב שלו - ינצח בקרב.
המלך השני קיבל את ההצעה והדו קרב יצא לפועל! אבל מה, כשראה המלך שהציע את הרעיון את החייל היריב, נבהל. הוא היה פשוט ענק, סוג של "הר אדם".
החיילים נעמדו זה מול זה, כשהבור היה במרחק של 100 מטרים מהם. לפתע הרים החייל הענקי את יריבו ורץ אתו לכיוון הבור. רק בדקה התשעים, כאשר היו ממש בפתח התהום, החל החייל להיאבק עם הענק וזרק אותו לבור.
המלך שמח שמחה גדולה ופינק אותו בסעודת מלכים מכובדת. במהלך אותה הארוחה פנה המלך לחייל ושאלו: מדוע לא נאבקת אתו לאורך כל הדרך וגרמת לו לשאת אותך עד לפתח הבור ללא שום התנגדות מצדך?
אז ענה לו החייל: כשראיתי מי עומד מולי, הבנתי שאין סיכוי שאצליח לגרור אותו עד לבור לכן העדפתי שהוא יתאמץ ויישא אותי לשם, כך הוא יפעיל את כל כוחותיו וכשהוא יהיה כבר עייף ותשוש איאבק בו ואנצח.
המשל הזה, של המגיד מדובנא, גרם לי לעצור ולחשוב-לא מעט פעמים אנחנו רצים כדי למצוא תשובות לשאלות שמישהו אחר כבר התאמץ, מצא, ויכול "לסחוב אותנו על גבו" ללא מאמץ