תרקוד כאילו שאף אחד לא רואה אותך (אלמוני)


12 Aug
12Aug

אנו משכנעים את עצמנו שחיינו יהיו טובים יותר אחרי שנתחתן. אחרי שיהיו לנו ילדים.
אנו מתוסכלים כי הילדים אינם מספיק גדולים, ושנהיה מאושרים יותר כשהם יגדלו.
אחר כך אנחנו מתוסכלים כי הם מתבגרים וקשה איתם. אנו בטוחים שנהיה מאושרים יותר לאחר שהם יעברו את השלב הזה.
אנחנו אומרים לעצמנו שחיינו יהיו טובים יותר ויהיו מושלמים כשבן/בת הזוג שלנו יצליחו יותר, כשתהיה לנו מכונית טובה יותר או בית גדול יותר, כשנוכל לנסוע לנופש, כשנהיה בפנסיה.
האמת היא שאין זמן טוב יותר להיות מאושרים מ"עכשיו", אם לא עכשיו אז מתי?
החיים תמיד מלאים באתגרים ומכשולים. עדיף לקבל זאת ולהחליט להיות מאושרים בכל מקרה.
מישהו אמר פעם: "משך הרבה זמן היה נדמה לי ש"החיים האמתיים" היו אמורים להתחיל עוד מעט, אך תמיד היה מכשול אחד. בעיה שעלי להתמודד אתה, פקס לא פתור, חוב שצריך לשלם, אז החיים היו אמורים להתחיל. עד שהבנתי שהמכשולים האלה הם החיים שלי".
הפרספקטיבה הזאת עזרה לי להבין שאין דרך לאושר, האושר הוא הדרך לכך, יהיה טוב אם תשמור כל רגע טוב שיש לך לבד או עם מישהו מספיק מיוחד ששווה לבלות את זמנך אתו כי תזכור, הזמן לא מחכה לאף אחד.לכן, תפסיק לחכות עד סוף הלימודים, עד שתרד במשקל, עד שתתחתן, עד שהילדים שלך יעזבו את הבית. עד שתתגרש, עד יום שישי בערב או עד יום ראשון בבוקר, עד הקיץ, עד הסתיו, עד החורף או האביב או עד שתמות כדי להחליט שאין זמן יותר טוב להיות מאושר.

האושר הוא דרך - לא גורל, עבוד כאילו אתה לא זקוק לכסף, תאהב כאילו אף פעם לא פגעו בך, ותרקוד כאילו שאף אחד לא רואה אותך...


הכול עניין של גישה
בכפר קטן חי לו פעם זקן סיני חכם ולו בן צעיר וסוס. חייו של הסיני התנהלו בשקט ושלווה עד אשר יום אחד הסוס ברח מהאורווה ונעלם. באו אנשי הכפר ואמרו לאיכר הסיני הזקן, " אנו משתתפים בצערך כמה שזה רע". שאל אותם הזקן, "מאיפה אתם יודעים אם זה טוב או רע ??" ואנשי הכפר הלכו...
למחרת חזר הסוס. יחד עמו הגיעו עדר סוסי בר רבים ויפים. האיש ובנו פתחו את דלת האורווה וכל הסוסים נכנסו פנימה. באו אנשי הכפר ואמרו לזקן, "כמה שזה טוב, עכשיו תתעשר. מתנה משמיים קיבלת". ענה להם הזקן, "מאיפה אתם יודעים אם זה טוב או רע ??" ואנשי הכפר הלכו...
לאחר מספר ימים, נפל הבן הצעיר בעת שניסה לאלף את אחד מסוסי הבר ושבר את הרגל. באו אליו אנשי הכפר ואמרו לזקן: "כמה שזה רע". ענה להם הזקן, "מאיפה אתם יודעים אם זה טוב או רע ??" ואנשי הכפר הלכו..
לאחר מספר ימים, בעקבות מלחמה שפרצה, באו אנשי צבא, גייסו את כל צעירי הכפר למלחמה עקובה מדם, בה נהרגו לא מעט מבני הכפר את הבן של הסיני לא לקחו כמובן, כיוון שרגלו הייתה שבורה ומגובסת..
טוב או רע? הכול תלוי בגישה שלנו..


שני מלכים בור וג'ונגל
בין שתי מדינות גדולות נותר שטח מופקר. לאורך שנים רבות התנהלה מלחמה עקבת דם על אותו השטח, עד שאחד מהמלכים הציע הצעה: בוא ננהל דו קרב אחד שהמנצח בו יזכה בשטח.
הדו קרב יתנהל באופן הבא: כל מלך ישלח את החייל המובחר ביותר שלו, בזירת הקרב נחפור בור ענקי והחייל שיצליח להפיל לבור את היריב שלו - ינצח בקרב.
המלך השני קיבל את ההצעה והדו קרב יצא לפועל! אבל מה, כשראה המלך שהציע את הרעיון את החייל היריב, נבהל. הוא היה פשוט ענק, סוג של "הר אדם".
החיילים נעמדו זה מול זה, כשהבור היה במרחק של 100 מטרים מהם. לפתע הרים החייל הענקי את יריבו ורץ אתו לכיוון הבור. רק בדקה התשעים, כאשר היו ממש בפתח התהום, החל החייל להיאבק עם הענק וזרק אותו לבור.
המלך שמח שמחה גדולה ופינק אותו בסעודת מלכים מכובדת. במהלך אותה הארוחה פנה המלך לחייל ושאלו: מדוע לא נאבקת אתו לאורך כל הדרך וגרמת לו לשאת אותך עד לפתח הבור ללא שום התנגדות מצדך?
אז ענה לו החייל: כשראיתי מי עומד מולי, הבנתי שאין סיכוי שאצליח לגרור אותו עד לבור לכן העדפתי שהוא יתאמץ ויישא אותי לשם, כך הוא יפעיל את כל כוחותיו וכשהוא יהיה כבר עייף ותשוש איאבק בו ואנצח.
המשל הזה, של המגיד מדובנא, גרם לי לעצור ולחשוב-לא מעט פעמים אנחנו רצים כדי למצוא תשובות לשאלות שמישהו אחר כבר התאמץ, מצא, ויכול "לסחוב אותנו על גבו" ללא מאמץ

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.